תהלוכת נגנים בכותל סיפור אישי
השתתפתי במאות אולי כבר אלפי תהלוכות של בר מצווה בכותל. הפעם בחרתי לספר לכם על אירוע בר מצווה בכותל שריגש אותי במיוחד. תהלוכת נגנים בכותל סיפור אישי, אותם דברים קטנים שמרגשים אותנו במיוחד, סיפו של חיבוק שגרם לי להזיל דמעה
תהלוכת נגנים בכותל הסיפור שמתחיל משער ציון
בשעת בוקר מאוחרת טיפסנו אני וידיד הטוב לב סמוגורז'בסקי נגן הקלרינט המוכשר, שיודע לקחת את הקלרינט שלו עד הקצה, עם טכניקת ניגון שכזו ורפרטואר סגנונות עשיר במיוחד, זו כבר חוויה מוזיקלית מעצימה בפני עצמה.
את הדרך משער האשפות אל שער ציון עשינו דיי בקלילות. למרות המרחק.
בסמוך לשער המתינו לנו מתרגשים משהו משפחה שתכננה את תהלוכת הנגנים שלה משער ציון דרך הרובע היהודי ועד לכניסה המרכזית לכותל.
התהלוכה הייתה שמחה מאוד חרף מספר המשתתפים הנמוך יחסית.
תהלוכת המתופפים נפתחה בתקיעות שופר שפתחו את שערי השמיים
צרור ברכות לחתן בר המצווה ואז יצאנו לדרך.
כמו בכל פעם אנחנו לא ממש יודעים מה יקרה בהמשך הדרך.
איזה קבוצות תיירים נפגוש מאיזה מדינות? אולי נפגוש חיילים? אולי גולנצ'יקים אולי צנחנים ואולי עובדי עירייה שיצאו לסיור בירושלים?
ואכן הדרך הייתה מעניינת כמו שציפינו.
המפגש הראשון היה עם קבוצת תיירים מקנייה שבאפריקה שלא יכלו לעצור את עצמם למשמע המוזיקה של שירי ארץ ישראל שבקעו מגרונותינו ופצחו בריקוד אפריקאי סוער.
בהמשך פגשנו חיילים צעירים בוגרי המכינה של חיל הים האחרונים הצטרפו אלינו לשירת מי שמאמין לא מפחד
וכבר עכשיו באמצע הדרך אפשר כבר לומר בפה מלא שהשמחה פרצה גבולות.
וככה אנחנו פוסעים בשירה ריקוד ושמחה ברחובות הרובע היהודי ההומה אדם.
טקס ברכת הכוהנים
בהמשך הדרך עצרנו לטקס ברכת הכוהנים
כאשר האורחים שמים את ידיהם על ראש החתן וחוזרים אחרי על ברכת הכהנים:
יברכך ה' וישמרך,
יאר ה' פניו אלייך ויחונך,
ישא ה' פניו אלייך,
וישם לך שלום.
ההתרגשות עולה מדרגה ואנחנו ממשיכים להרקיד את כל החוגגים סביב חתן בר המצווה.
טקס הפרחת בלונים
בהמשך הדרך אנחנו יורדים בגרם המדרגות יהודה הלוי בואכה לתצפית היפה בסמוך לחנוכיית הזהב.
שמה אנחנו עורכים טקס קצר של הפרחת בלונים.
שבעצם כל בלון הוא ברכה מיוחד לחתן בר המצווה.
מתעכבים קלות על הברכה של אימא. שומעים את ברכת הסבא המרגשת
ואז לקול צלילי השופרות מפריחים את בלוני ההליום השמימה בתקווה שכל הברכות יעלו מעלה מעלה.
החיבוק שהמייס אותי
כמעט שתי עשורים אני משתתף בתהלוכת בר מצווה בכותל.
בסוף כל תהלוכה אני שומע מילים חמות שמחממות לנו את הלב.
"היה מרגש"… "היה מקסים"… "אף לא הרגשתי שמחה שכזו"…
אלו מקצת המילים שאנחנו שומעים אחרי תהלוכת חתנים.
סוף דבר
אבל היום היה משהו שמעולם לא קרה לי
אחרי 17 שנה של ניגון ותיפוף וכל כך הרבה שמחות
ניגש אליי חתן בר המצווה ונתן לי חיבוק.
חיבוק כזה גדול וחם חיבוק כזה ארוך ומלא בתודה שגרם לי להזיל דימעה.
זה היה חיבוק מהלב החם של ילד בר מצווה כל כך רגיש שהעביר לי מסר של תודה על השמחה הגדולה בחוצות ירושלים.
הילד המיוחד הזה שמסיבות מובנות לא אציין את שמו הוא ילד אוטיסט שלדברי אמו כמעט ולא מתקשר עם הסביבה בטח לא עם אנשים לא מוכרים ובטח לא חיבוק.
ואלה, אחרי הכל אלו רגעים שאקח איתי לכל החיים.
פיסת זמן מהולה בשמחה והתרגשות.
על הרגעים האלה ובכלל
אני אסיר תודה לבורא עולם ששבץ אותי בין המשמחים של עם ישראל.
שבעצם כל יעודנו לשמייח את עם הבחירה.
שלכם
דודי בר יוסף